אני יודע שעם כל מה שקורה בעולם ובמדינות שלנו, אנחנו נמצאים בנקודה שבה אנחנו מבינים שלהיות מעורבים ותומכים במורים שלנו ובמערכת החינוך שהם מנווטים ולומדים בה זה קריטי. עלינו להגיע להבנה
שהאנשים שמלמדים, מדריכים ומטפחים את ילדינו במוסד לבנים, הם לא רק אנושיים בעיצובם, אלא גם מנסים לנווט את חייהם האישיים ואת אתגרי החיים שהם נתקלים בהם על בסיס יומיומי, אלא גם מורים ומנהלים מנסים לנווט את הציפיות של מערכת ארכאית שאינה ממוקדת בילדים. החיים שוחקים את כולנו והמורים אינם שונים. מעניין להכיר ולהכיר בכך שבדיוק כמו מערכת היחסים של ילד עם הוריו, ילדים יודעים מתי מורה אינו מאושר ומתקשה לאזן את רגשותיהם כך שזה לא יגרום לילד להרגיש לא בטוח או לא מטופל.
יש מערכת יחסים ייחודית בין ילד למורה שלו. חשוב שהקשר הראשוני ייווצר באהבה, כבוד, חמלה, מסירות ומחויבות. ילדים הם מציאותיים, יותר ממה שאנחנו נותנים להם קרדיט. הם יודעים שאנחנו לא הולכים להיות מאושרים 24/7 והם בדרכם שלהם, אינטואיטיבית וקשובה הולכים להיות קשובים למקום שבו אנו נמצאים רגשית ופיזית. הם אוהבים את זה כאשר מורים יכולים לחלוק את השמחה וההתרגשות שלהם על מה שקורה בסביבת הלמידה ובתוכנית הלימודים. השמחה מדבקת וגורמת להם להרגיש שאנחנו כמורים קשובים לרצונות ולצרכים שלהם ומושקעים במקום השני הכי חשוב ובחלק מהיום שלהם. אני תמיד אומרת למורים שלי שחשוב לדאוג לבריאות הנפשית, הפיזית, הרגשית והרוחנית שלהם. חשוב שהמורים יקפידו על “ימים עצמיים“, כאשר הם יודעים שהם אינם מסוגלים להיות מאוזנים ובריאים עם הילדים שבטיפולם. הורים צריכים לתרגל את אותה שיטה בהורות שלהם. אף אחד מאיתנו לא יכול להיות על 24/7 אז אנחנו צריכים לבנות זמנים ודרכים לתת לעצמנו “זמן פנימה”! זמן שבו אנו מוציאים את עצמנו מהשגרה שלנו ו”נכנסים פנימה” ולוכדים מחדש את השלווה וקור הרוח שלנו. אני משתמשת בשיטת “טיים אין” ולא בשיטת “פסק זמן” עם ילדים, כי אני מרגישה שכשהם לא מאוזנים, הם מבקשים זמן להיות מחוברים ולא מנותקים ממישהו ש“רואה אותם“!
כל כך חשוב ובריא עבורנו לחפש את האנשים, הדברים והחוויות שתומכים ומקיימים את ה“שמחה” שנמצאת בתוך ביטוי הנשמה שלנו. ה”שמחה” שלנו נוצרת על ידינו ושוכנת ב”נשמה” שלנו! אנו אחראים להגן על “שמחתנו” מפני כל אדם, כל דבר או נסיבות בחיים שמנסים “לרדת גשם על המצעד שלנו או להטיל צללים על אור השמש שלנו”! לכולנו יש זמנים שבהם נרגיש כאב ונהיה לחוצים, אבל המפתח להיות “מלאים בשמחה”, הוא רק לאפשר לרגשות האלה לעבור דרכנו ולא לאפשר לרגשות האלה להתמקם ב”ביטוי הנשמה שלנו”. כולנו ראויים ל”שמחה” וכדי שנוכל להיבחר לשרת ילדים, או להיות הוריהם, עלינו לתת ל”שמחה” שלנו להכניס אור ואהבה לחייהם.
Heart4kidsadvocacyforum's Blog 
Leave a comment