
מחשבות מנשמתי אל לבך
הבוקר, הגעתי למקום שבו אני מסרב לקנות את המדריך של אלה שגורמים לכאוס, בלבול, ועכשיו עם פירוק התוכניות הממשלתיות שלנו כמו USAID, אנחנו הולכים להיראות על ידי העולם כמדינת העושר והכוח שגזרה מוות של ילדים וחולים. אפשרנו לקולותינו לשבת בדממה בזמן שאותם עושי דברו הפוליטיים שמונו על ידי עצמם והוצבו במרמה הופכים את ארצנו ללעג. איבדנו את אמינותנו ונכנענו לעריצותם של אלה המזינים את תאוות הכוח והעושר שלהם.
הם הראו את ידם, והאג’נדה שלהם אינה אתית, צודקת או רחומה. אני יכול לשמוע את סבתי אומרת במבטא הג’מייקני שלה, ש”גם זה יעבור”, אבל ההרס והגניבה שמתרחשים בינתיים, יחזירו את ההתפתחות הרוחנית שלנו אחורה יותר ממה שאני יכול לדמיין. זה הזמן עבורנו לבחון היכן אנו נמצאים ולדמיין היכן אנו צריכים ורוצים להיות כאומה. יש לנו מתנה אם ננצל אותה, לחדש את הפטריוטיות שלנו, את השתתפותנו בזירה האזרחית כדי לשמור על עקרונות החוקה שלנו, להקים מחדש את כל המחלקות והתוכניות התומכות באורח חיינו מתוך כוונה לשפר ולמסד את הישויות הללו כך שלא ייהרסו או יופעלו על ידי מי שיושב בבית הלבן.
אנחנו חברים ב”חברה הגלובלית”, ומה שאנחנו עושים ומה שאנחנו עושים משפיע ומשפיע על כולם. זהו “כלל שש דרגות ההפרדה”, אנו מחוברים זה לזה ותלויים זה בזה. לכן, אנו זקוקים לסדר יום משלנו, ועלינו לגבש תוכנית משלנו למה שנגשים ונממש כחזון הדמוקרטיה שאנו מייחסים לו ויש לנו כוונה לחייב. הדמוקרטיה שלנו היא כבר לא ניסוי שאפשר לקנות או לעשות עליו מניפולציות. יש לנו אחריות “לעמוד”, להשמיע את קולנו ו”להופיע” כדי להבטיח את אורח חיינו. אנו עדים ל”קריאת השכמה”! השאלה היא “האם נענה ל”קריאה”? אין לנו ברירה!
רק זכרו, כפי ששרו אבותיי בחיפושם אחר החופש,
“עברנו דרך ארוכה אדירה, אדון, דרך ארוכה אדירה,
נשאנו משא בחום היום,
אבל אנחנו יודעים שאלוהים עשה את הדרך,
עברנו דרך ארוכה, אדון, דרך ארוכה.
אני שומע אותם שרים – “
הגענו עד לכאן באמונה”
נשען על ה’,
בוטח בדברו הקדוש,
הוא מעולם לא אכזב אותנו – עדיין.
סינגין” הו, הו, הו, לא יכול להסתובב,
הגענו עד לכאן באמונה.
השירים האלה הם הגאונות שהוציאה את עמי משעבוד אל החופש. אני עומד על ההבטחות האלה ומבין שאם אעשה את חלקי, “הרוח הגדולה” תיקח את ההגה!
Leave a comment