יום שלישי- יום 16: הבטח טוב ורחמים ילכו אחריי כל ימי חיי: (ברכה)
עבור רבים מאיתנו יש טקס שנעשה באמצעות הביטויים הדתיים והתרבותיים שלנו, טקסים כדי לברך את חייו החדשים של תינוק. אני תמיד רואה זאת כדרך עבור קהילה משפחתית ואמונית, או קהילה אתנית, שלוקחת על עצמה את האחריות לא רק לקבל בברכה את הנשמה החדשה, אלא לקחת על עצמה תחושה פעילה של אחריות להדריך, להגן ולטפח את הנשמה הזו מלידתה ועד למעבר שלה לממלכה השמימית. זוהי התפתחות של כל יום ויום של החוויות הארציות של אותה נשמה. אני תמיד מרגיש נינוחות וביטחון ב”רוחי” כשאני יודע שטקס הברכה הזה של התינוק התרחש בחייו של ילד.
זוהי גם דרך להודות ל”רוח הגדולה” או מה שמתיישב עם אמונותיה של אותה משפחה, על מתנת חייו של הילד. הכרת תודה על ברכת החיים היא קריטית במערכת היחסים שלנו עם אותו ילד. זה מכין את הקרקע למערכות היחסים של אותו ילד ולערך העצמי שלו שבא לידי ביטוי בכבוד העצמי שלו. החלום שלנו אחד עבור השני צריך להיות שכולם יוכלו לחיות חווית חיים מבורכת של טוב, רחמים, חמלה, אהבה ושלום. הברכות הללו הן מרכיבים של זכותנו מלידה. לצעוד בחיים ולהרגיש את הדרכים והפעמים הרבות שבורכתם זו מתנה.
כשאנחנו ילדים אנחנו פשוט בנאמנות, אפילו לא יודעים למה או מה זה אומר, פועלים תחת ההגנה של הברכות שמכסות את חיינו. אני מאמינה שכאשר הורים, בני משפחה והקהילה האינטימית שמקיימת אינטראקציה עם ילד, מזהה את הברכות בחייהם ומדגימה כיצד הברכות הללו משפיעות על חייהם, אנו ממלאים את האחריות שלנו כלפיהם.
“ספרו את הברכות שלכם, תנו להן שם אחד אחד. ספור את הברכות שלך, ראה מה “הרוח הגדולה” עשתה. ספרו את הברכות שלכם, תנו להן שם אחת אחת. ספור את הברכות הרבות שלך וראה כמה מבורכים חייך”.

Leave a comment