יום רביעי 17: ושכנתי בבית ה‘ (בטחון)
“לשכון בבית ה'”, יש עבורי מסר כפול. הבית הראשון שאני רואה מתייחס לבית הראשוני שלנו שממנו צמחנו בתודעה ובחלומות של “הבורא” שלנו. אותו מרחב מקודש שאין לו התחלה או סוף אבל הוא פועל ואכן פועל בממלכת הנצח. אין מסגרת זמן ליניארית, ואנו באים והולכים עם כל איטרציה של מה שמאכלס את הנשמה הנצחית שלנו ואת מהות הנשמה שלנו. זה הופך להיות כל כך ברור לך כשאתה עובד עם ילדים צעירים.
הילדות היא עידן של התפתחות שבו מהות הווייתם היא כל כך חסרת עכבות וגולמית. הם רואים את העולם ועוסקים בעולם מתוך זהותם האלוהית האותנטית. הם בוודאי עדיין מחוברים ל”מקור” שממנו הם באים. הם מודעים ויש להם חוש, ועבור חלק מהילדים “זיכרון” מביתם השמימי. הלוואי שהיה לי את הזיכרון הזה, אבל יש לי את התחושה הזו מאז ילדותי ואני נאחזת בו. “הבית השמימי” הזה טומן בחובו כל כך הרבה אהבה וחמלה לאנושיות שלנו ודואג לכך שכל אחד מאיתנו יקבל סיפוק בהתאם לזהותו ולתכליתו האלוהית.
הבית השני הוא הגוף הפיזי שלנו המאכלס את ה”נשמה” שלנו כאשר אנו לובשים את צורתנו הפיזית. זה הרבה עבודה וכוונה לטפל במסירות בגוף הזה שמאכלס את הנשמות שלנו. הוא רגיש לכל כך הרבה השפעות שליליות שמשפיעות לא רק על הפיזיות שלנו, אלא גם על מהות הנשמה שלנו. עלינו להיות אחראים לתחזוקה ולהתפתחות של גופנו הפיזי ולהתפתחותנו הרוחנית. אנחנו ורק אנחנו אחראים לצמיחה ולהתפתחות שלנו במישור הארצי הזה. מתנת החיים הזו שמספקת לנו גם מקום מגורים ארצי וגם מקלט שמיימי בטוח כאשר אנו עוברים מממלכה זו לממלכה הבאה.
איזו תחושת ביטחון גדולה אנחנו יכולים לחיות איתה ולנסוע איתה מממד אחד למשנהו. אנחנו כל כך מבורכים שזכינו במתנה בחיים האלה ובידיעה שיש עוד מה להגיע, עוד מה ללמוד ויותר מאיתנו לתת.
Heart4kidsadvocacyforum's Blog 
Leave a comment