Heart4kidsadvocacyforum's Blog

אם אי פעם היה זמן שבו אנו  נקראים לעמוד איתן ב”אמונתנו”, כמו גם להיות “נאמנים לאמונתנו ב”התערבות הרוח הגדולה”, זה עכשיו. יש לנו את היכולת כאנושות קולקטיבית, להביא לידי ביטוי “סדר עולמי חדש”.  אנו מתבקשים להקים עולם ממוקד ומבוסס על אנושיות אנושית וצודקת.  אנו מקבלים הוראה להצית את היכולת שלנו להיות נאמנים לעקרונות הדורשים חמלה, אהבה ללא תנאי, צדק, שוויון וחיים ברי קיימא הנתמכים על ידי שיתוף משאבי כדור הארץ. 

אינני רואה כיצד נוכל לנווט את התנאים של המערכות הפוליטיות שלנו ברטט בריא ומעניק חיים, ללא “אמונה” הדורשת לא רק אמונה במילים אלא “אמונה” בטלה ומבוטלת ללא מעשים המדגימים באופן פיזי את כוחה ותוקף ה”אמונה” שלנו.  אני מבין שהפוטנציאל שלנו כאנושות צודקת חייב להיות מעוגן במערכת יחסים עם “הרוח הגדולה” שהיא נשימת החיים שלנו.  אני רואה של”פתיח” יש מקום מקודש בכל כך הרבה מהאמונות הדתיות שלנו, שמבחינתי מראה שלהבנה האנושית שלנו יש חוט משותף שיכול לקשור אותנו למערכת יחסים קרובה ושיתופית יותר.  האמונה צומחת בעומק, ברלוונטיות ובעוצמה כאשר היא הופכת לפרקטיקה, לדרך לחיות את חיינו.

 אם הייתי מנסה למצוא חוטים של הבנה וקשר בין ביטויים דתיים כמו נצרות, אסלאם ובודהיזם, החוטים הללו עשויים להיות – אמון בהבטחות האל ויישור קו עם עקרונות “האהבה הרדיקלית” של ישו: האסלאם הוא ש”אמונה” היא כניעה לרצון האל; ובבודהיזם זו תהיה “אמונה” כמחויבות לצעוד בנתיב להארה – לא רק עבור עצמנו, אלא עבור כל היצורים.  אלמנטים אלה של “אמונה”, אמון, היערכות, כניעה ל”רוח הגדולה” ומחויבות לחיפוש אחר הארה, יהיו “סוכני השינוי” שיכולים להיות החסד המושיע של האנושות שלנו.  אפילו האמנות של “חיפוש מכנה משותף” היא “אמונה בפעולה”.