מה נדרש ומי עליכם להיות כדי לשרת את הילדים כמורה שלהם?
אתה חייב להיות סבלני.
הם אומרים, יהיו אשר יהיו, שסבלנות היא מעלה. אני יודעת כמורה וכאמא, שסבלנות היא מרכיב הכרחי שעלינו לפתח באופי שלנו. אני מודה שזהו סט כישורים יומיומי שאנחנו, כמו בטבע האנושי שלנו, נאבקים להיות עקביים איתו על בסיס יומיומי וממצב אחד למשנהו. אני מאמין שמבחינת נכסי האופי שאנחנו צריכים לגשת איתם לעולם, סבלנות היא אחד מאותם נכסים נרכשים שיכולים להפוך את החיים ליותר מעשיים ומהנים. סבלנות קובעת את הטון של איך העולם יגיב אלינו. זה יכול להיות אתגר לא קטן להיות סבלניים כלפי מבוגרים, כי הציפיות שלנו לגבי ההתנהגות והגישה שלהם הן שמכיוון שיש להם חוויות חיים מתחת לחגורה וארכיון של לקחים שמהם הם היו צריכים ללמוד ולהתפתח, המבוגרים יפעלו מתוך מרחב של חוכמה ויושרה.
עם זאת, כשמדובר בילדים יש לנו אחריות כמבוגרים בחייהם, להיות בוגרים והרבה יותר מבינים וסבלניים כשאנחנו מובילים אותם, מדריכים אותם ומטפחים אותם דרך חוויות הילדות שלהם. הם באמת ובצדק אמורים להיות מסוגלים לסמוך עלינו שנהיה סבלניים בחמלה. מה צריכה התגובה האנרגטית הזו של סבלנות כדי לקיים את עצמה? ובכן, ראשית, היא קוראת לנו להיות סבלניים ולהבין מי אנחנו כבני אנוש הנובעים מחוויות החיים שלנו ולהגיע להבנה שאיננו מושלמים, אנו נקראים, כמו כולם, ביודעין או שלא, לקרוא לתרגל את אמנות השלמות של עצמנו בזהות האלוהית הייחודית שלנו, ושאמנות זו של שכלול האבולוציה של ביטוי הנפש שלנו היא מהות החיים.
עלינו לראות זה את זה, במיוחד ילדים, באור הזה, כך שהם יהיו חופשיים משיפוט ומציפיות של אנשים אחרים. האם אתם יכולים לדמיין איך היה נראה העולם, ואפילו טוב יותר, איך הייתה נראית ילדותו של ילד אם היו מקיפים אותו ומרעיפים עליו סבלנות, שבליבה של האהבה הסבלנות היא היסוד הבסיסי? האם אתם יכולים לדמיין כמה ילדים היו לומדים בסביבת בית הספר שלהם ובסביבה הביתית שלהם אם הם היו יודעים שהמטפלים שלהם מטפחים אותם בסבלנות? איך אתה מרגיש כשמישהו התייחס אליך ב”סבלנות חומלת”? אני יודעת מניסיון חיי שלא רק שזה מעורר בי יותר סבלנות לחלוק עם אחרים, אלא שזה מעורר בי השראה להמריא ולהמריא. זה גורם לי להרגיש שאני מוערך ושיש לי פוטנציאל בלתי מוגבל. אני מאמינה שזה מה שאנחנו רוצים עבור הילדים שלנו. תחשבו על זה?

Leave a comment