Heart4kidsadvocacyforum's Blog

אני לא מרוצה כי אנחנו פשוט לא מצליחים להתאפס!

מחשבות מנשמתי אל ליבך

סמוך עליי!  ניסיתי להיות סבלני ומבין את חוסר היכולת של האדם להיכנס למרחב תודעה שתומך בנו להתפתח לרטט ממדי גבוה יותר, אבל פשוט לא מצליחים לצאת מהרמה השלישית הזו של רטט ממדי שמתיישר עם המלכודות והחסרונות של חיים רק בזהות ה”בשר”,  ריק מכל מרקם רוחני שיכול לתמוך בנו להיות יותר מי שנועדנו להיות.  אנחנו חיים את חיינו במרחב שבו אנחנו שקועים ב”אני, אני ואני”, ואין לנו דאגה לרווחתו של אף אחד מלבד “העצמי הרע הגדול”.  נראה וניקרא כעידן ה”נרקיסיזם”.  אנחנו לא משאירים מקום לחמלה ואמפתיה כלפי אחרים.  נתפס כ”אנוכיים ומשרתים את עצמנו”! 

אני יודע שיש כאלה מאיתנו שעובדים בכוונה ובכנות לחיות חיים שמשקפים את ערכי הצדק, השוויון, החמלה והאמת, כדי להראות מי כל האנושות יש לה פוטנציאל להיות, אבל הקולות הרמים והרועשים של אלה שמרגישים נחושים להיות יותר ויש להם יותר ממה שמוסרי ונכון,  הם תפסו את מרכז הבמה בשלב זה ב”מלחמה רוחנית ששטפה בערנות את האנושות שלנו.”  אנחנו לא יכולים לקיים חיים בריאים ומשמעותיים כשהאימה הזו שואבת את האוויר מכל היבט שיכול להתאים אותנו לחוקי היקום ולעקרונות החוזה שלנו עם “הרוח הגדולה”.  אנחנו, כאנושות, אבודים בערפל האשליה שלנו שיותר מהעושר החומרי על פני כדור הארץ הזה עולה על ערך מצב הנשמה שלנו. 

אני יודע שלא תוכננו להיות מושלמים, אבל כמה טיפשים וחסרי מודעות ל”זהות האלוהית והמטרה האלוהית” היקרה שלנו יכולים להיות.  נראה שככל שאנחנו הופכים ל”פחות מתורבתים”, כך נהיה יותר “חסרי רגישות”.  אתה מבין, חשבנו שלהיות מתורבת פירושו להיות מסוגל לבנות עושר, להקים אידיאולוגיה שמקדמת עליונות גזעית, לחייב מערכת של מעמדות לשליטה בהמונים, חוק לא כתוב שמקדם “אקח את זה אם ארצה”, ליצור קהילות שתומכות באותה אידיאולוגיה של היררכיה של להיות “מתורבת”. 

התעלמנו לחלוטין מכך שכבר קיימות אומות וקהילות מבוססות של אנשים שהיו יותר מתרבתים, מתקדמים יותר, מושרשים יותר רוחנית ותואמים יותר ל”מקור” ממה שהיינו או בחרנו להיות.  אנחנו חיים באשליית קיום של מטריקס ולכן הרסנו את עצמנו ליכולת שלנו להחזיק מעמד ולבסוף אפילו להיות רלוונטיים בקוסמוס.  בקצב שבו אנחנו מתקדמים, אני בספק אם הדור הבא של הילדים ישרוד או ירצה לחיות במסגרת מה שיצרנו עבורם.

אני לא מרוצה!  אני מתוסכל לחלוטין, לא, נמאס לי מהחמדנות והצביעות של הממשלות המשוגעות והאגואיסטיות שלנו, שמגדלות את האלמנטים האלה של חברה כביכול מתורבתת, שבסופו של דבר תיכשל ותאכזב את “הבורא” שלנו.  אני מתפלל ל”תקווה”.  אני מתפלל להישאר איתן ב”אמונתי”, שגם זה יעבור וש”מקור אחד”, “הרוח הגדולה ההיא”, “האב השמיימי, אם, אלוהים”, יעטוף אותנו באהבתו, חסדו וחסדו, וימשוך אותנו חזרה אל עצמם כדי שנוכל להיות מחווט מחדש, משודרג ועדכן כדי לעמוד במטרת בריאתנו ומטרתנו לטובת היקום. 

זו קריאה דחופה מכל המלאכים, הנסיכויות שמייצגות את הכוח והאלוהות של הטוב והצדק, כך שאנו כקולקטיב וכיחידים מתקבלים בממלכה הגבוהה ב”כל הכבוד עבדך הטוב והנאמן, כל הכבוד.   הקשבו ל”קריאה” אחיי ואחיותיי, הקשיבו ל”קריאה”!

אשה!

רק-

בת